1בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש—היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיה בן עדו הנביא לאמר 2קצף יהוה על אבותיכם קצף 3ואמרת אלהם כה אמר יהוה צבאות שובו אלי נאם יהוה צבאות—ואשוב אליכם אמר יהוה צבאות 4אל תהיו כאבתיכם אשר קראו אליהם הנביאים הראשנים לאמר כה אמר יהוה צבאות שובו נא מדרכיכם הרעים ומעליליכם (ומעלליכם) הרעים ולא שמעו ולא הקשיבו אלי נאם יהוה 5אבותיכם איה הם והנבאים—הלעולם יחיו 6אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם וישובו ויאמרו כאשר זמם יהוה צבאות לעשות לנו כדרכינו וכמעללינו כן עשה אתנו  ס¶ 7ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט בשנת שתים לדריוש—היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא לאמר 8ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים 9ואמר מה אלה אדני ויאמר אלי המלאך הדבר בי אני אראך מה המה אלה 10ויען האיש העמד בין ההדסים—ויאמר  אלה אשר שלח יהוה להתהלך בארץ 11ויענו את מלאך יהוה העמד בין ההדסים ויאמרו התהלכנו בארץ והנה כל הארץ ישבת ושקטת 12ויען מלאך יהוה ויאמר יהוה צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם ואת ערי יהודה—אשר זעמתה זה שבעים שנה 13ויען יהוה את המלאך הדבר בי—דברים טובים  דברים נחמים 14ויאמר אלי המלאך הדבר בי קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות  קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה 15וקצף גדול אני קצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה 16לכן כה אמר יהוה שבתי לירושלם ברחמים—ביתי יבנה בה נאם יהוה צבאות וקוה (וקו) ינטה על ירושלם 17עוד קרא לאמר כה אמר יהוה צבאות עוד תפוצנה ערי מטוב ונחם יהוה עוד את ציון ובחר עוד בירושלם  ס