1 בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט-אזנך¶
2 לשמר מזמות ודעת שפתיך ינצרו¶
3 כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה¶
4 ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות¶
5 רגליה ירדות מות שאול צעדיה יתמכו¶
6 ארח חיים פן-תפלס נעו מעגלתיה לא תדע¶
7 ועתה בנים שמעו-לי ואל-תסורו מאמרי-פי¶
8 הרחק מעליה דרכך ואל-תקרב אל-פתח ביתה¶
9 פן-תתן לאחרים הודך ושנתיך לאכזרי¶
10 פן-ישבעו זרים כחך ועצביך בבית נכרי¶
11 ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך¶
12 ואמרת—איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי¶
13 ולא-שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא-הטיתי אזני¶
14 כמעט הייתי בכל-רע— בתוך קהל ועדה¶
15 שתה-מים מבורך ונזלים מתוך בארך¶
16 יפוצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי-מים¶
17 יהיו-לך לבדך ואין לזרים אתך¶
18 יהי-מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך¶
19 אילת אהבים ויעלת-חן
20 ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חק נכריה¶
21 כי נכח עיני יהוה—דרכי-איש וכל-מעגלתיו מפלס¶
22 עוונתיו—ילכדנו את-הרשע ובחבלי חטאתו יתמך¶
23 הוא—ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה