1 אל-תקנא באנשי רעה ואל-תתאו להיות אתם¶
2 כי-שד יהגה לבם ועמל שפתיהם תדברנה¶
3 בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן¶
4 ובדעת חדרים ימלאו— כל-הון יקר ונעים¶
5 גבר-חכם בעוז ואיש-דעת מאמץ-כח¶
6 כי בתחבלות תעשה-לך מלחמה ותשועה ברב יועץ¶
7 ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח-פיהו¶
8 מחשב להרע— לו בעל-מזמות יקראו¶
9 זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ¶
10 התרפית ביום צרה— צר כחכה¶
11 הצל לקחים למות ומטים להרג אם-תחשוך¶
12 כי-תאמר— הן לא-ידענו-זה
13 אכל-בני דבש כי-טוב ונפת מתוק על-חכך¶
14 כן דעה חכמה—לנפשך אם-מצאת ויש אחרית ותקותך לא תכרת¶
15 אל-תארב רשע לנוה צדיק אל-תשדד רבצו¶
16 כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה¶
17 בנפל אויביך (אויבך) אל-תשמח ובכשלו אל-יגל לבך¶
18 פן-יראה יהוה ורע בעיניו והשיב מעליו אפו¶
19 אל-תתחר במרעים אל-תקנא ברשעים¶
20 כי לא-תהיה אחרית לרע נר רשעים ידעך¶
21 ירא-את-יהוה בני ומלך עם-שונים אל-תתערב¶
22 כי-פתאם יקום אידם ופיד שניהם מי יודע¶
23 גם-אלה לחכמים הכר-פנים במשפט בל-טוב¶
24 אמר לרשע—צדיק אתה יקבהו עמים יזעמוהו לאמים¶
25 ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת-טוב¶
26 שפתים ישק משיב דברים נכחים¶
27 הכן בחוץ מלאכתך—ועתדה בשדה לך אחר ובנית ביתך¶
28 אל-תהי עד-חנם ברעך והפתית בשפתיך¶
29 אל-תאמר—כאשר עשה-לי כן אעשה-לו אשיב לאיש כפעלו¶
30 על-שדה איש-עצל עברתי ועל-כרם אדם חסר-לב¶
31 והנה עלה כלו קמשנים—כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה¶
32 ואחזה אנכי אשית לבי ראיתי לקחתי מוסר¶
33 מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב¶
34 ובא-מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן