1ויאמר יהוה אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו 2כי אם לשארו הקרב אליו  לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו 3ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש—לה יטמא 4לא יטמא בעל בעמיו—להחלו 5לא יקרחה (יקרחו) קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם—לא ישרטו שרטת 6קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם  כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם—והיו קדש 7אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו  כי קדש הוא לאלהיו 8וקדשתו—כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך—כי קדוש אני יהוה מקדשכם 9ובת איש כהן כי תחל לזנות—את אביה היא מחללת באש תשרף  ס¶ 10והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים—את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם 11ועל כל נפשת מת לא יבא  לאביו ולאמו לא יטמא 12ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו  כי נזר שמן משחת אלהיו עליו—אני יהוה 13והוא אשה בבתוליה יקח 14אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח  כי אם בתולה מעמיו יקח אשה 15ולא יחלל זרעו בעמיו  כי אני יהוה מקדשו  ס¶ 16וידבר יהוה אל משה לאמר 17דבר אל אהרן לאמר  איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום—לא יקרב להקריב לחם אלהיו 18כי כל איש אשר בו מום לא יקרב  איש עור או פסח או חרם או שרוע 19או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד 20או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך 21כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן—לא יגש להקריב את אשי יהוה  מום בו—את לחם אלהיו לא יגש להקריב 22לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל 23אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש—כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם 24וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל  פ