1וידבר יהוה אל משה לאמר
2דבר אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה יהוה לאמר
3איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה
4ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ליהוה לפני משכן יהוה—דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת האיש ההוא מקרב עמו
5למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זבחים על פני השדה והביאם ליהוה אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים ליהוה—אותם
6וזרק הכהן את הדם על מזבח יהוה פתח אהל מועד והקטיר החלב לריח ניחח ליהוה
7ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירם אשר הם זנים אחריהם חקת עולם תהיה זאת להם לדרתם
8ואלהם תאמר—איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יגור בתוכם אשר יעלה עלה או זבח
9ואל פתח אהל מועד לא יביאנו לעשות אתו ליהוה—ונכרת האיש ההוא מעמיו
10ואיש איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יאכל כל דם—ונתתי פני בנפש האכלת את הדם והכרתי אתה מקרב עמה
11כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשתיכם כי הדם הוא בנפש יכפר
12על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם והגר הגר בתוככם לא יאכל דם
13ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל—ושפך את דמו וכסהו בעפר
14כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא כל אכליו יכרת
15וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב—וטהר
16ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ—ונשא עונו פ