1 ויען איוב ויאמר¶
2 אמנם ידעתי כי-כן ומה-יצדק אנוש עם-אל¶
3 אם-יחפץ לריב עמו— לא-יעננו אחת מני-אלף¶
4 חכם לבב ואמיץ כח— מי-הקשה אליו וישלם¶
5 המעתיק הרים ולא ידעו— אשר הפכם באפו¶
6 המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון¶
7 האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתם¶
8 נטה שמים לבדו ודורך על-במתי ים¶
9 עשה-עש כסיל וכימה וחדרי תמן¶
10 עשה גדלות עד-אין חקר ונפלאות עד-אין מספר¶
11 הן יעבר עלי ולא אראה ויחלף ולא-אבין לו¶
12 הן יחתף מי ישיבנו מי-יאמר אליו מה-תעשה¶
13 אלוה לא-ישיב אפו תחתו שחחו עזרי רהב¶
14 אף כי-אנכי אעננו אבחרה דברי עמו¶
15 אשר אם-צדקתי לא אענה למשפטי אתחנן¶
16 אם-קראתי ויענני— לא-אאמין כי-יאזין קולי¶
17 אשר-בשערה ישופני והרבה פצעי חנם¶
18 לא-יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים¶
19 אם-לכח אמיץ הנה ואם-למשפט מי יועידני¶
20 אם-אצדק פי ירשיעני תם-אני ויעקשני¶
21 תם-אני לא-אדע נפשי אמאס חיי¶
22 אחת היא על-כן אמרתי—תם ורשע הוא מכלה¶
23 אם-שוט ימית פתאם— למסת נקים ילעג¶
24 ארץ נתנה ביד-רשע— פני-שפטיה יכסה
25 וימי קלו מני-רץ ברחו לא-ראו טובה¶
26 חלפו עם-אניות אבה כנשר יטוש עלי-אכל¶
27 אם-אמרי אשכחה שיחי אעזבה פני ואבליגה¶
28 יגרתי כל-עצבתי ידעתי כי-לא תנקני¶
29 אנכי ארשע למה-זה הבל איגע¶
30 אם-התרחצתי במו- (במי-) שלג והזכותי בבר כפי¶
31 אז בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי¶
32 כי-לא-איש כמוני אעננו נבוא יחדו במשפט¶
33 לא יש-בינינו מוכיח— ישת ידו על-שנינו¶
34 יסר מעלי שב*ט*ו ואמתו אל-תבעתני¶
35 אדברה ולא איראנו כי לא-כן אנכי עמדי