1 ויען-יהוה את-איוב מנהסערה (מן הסערה) ויאמר¶
2 מי זה מחשיך עצה במלין— בלי-דעת¶
3 אזר-נא כגבר חלציך ואשאלך והודיעני¶
4 איפה היית ביסדי-ארץ הגד אם-ידעת בינה¶
5 מי-שם ממדיה כי תדע או מי-נטה עליה קו¶
6 על-מה אדניה הטבעו או מי-ירה אבן פנתה¶
7 ברן-יחד כוכבי בקר ויריעו כל-בני אלהים¶
8 ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא¶
9 בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו¶
10 ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים¶
11 ואמר—עד-פה תבוא ולא תסיף ופא-ישית בגאון גליך¶
12 המימיך צוית בקר ידעתה שחר (ידעת השחר) מקמו¶
13 לאחז בכנפות הארץ וינערו רש*ע*ים ממנה¶
14 תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש¶
15 וימנע מרש*ע*ים אורם וזרוע רמה תשבר¶
16 הבאת עד-נבכי-ים ובחקר תהום התהלכת¶
17 הנגלו לך שערי-מות ושערי צלמות תראה¶
18 התבננת עד-רחבי-ארץ הגד אם-ידעת כלה¶
19 אי-זה הדרך ישכן-אור וחשך אי-זה מקמו¶
20 כי תקחנו אל-גבולו וכי-תבין נתיבות ביתו¶
21 ידעת כי-אז תולד ומספר ימיך רבים¶
22 הבאת אל-אצרות שלג ואוצרות ברד תראה¶
23 אשר-חשכתי לעת-צר ליום קרב ומלחמה¶
24 אי-זה הדרך יחלק אור יפץ קדים עלי-ארץ¶
25 מי-פלג לשטף תעלה ודרך לחזיז קלות¶
26 להמטיר על-ארץ לא-איש— מדבר לא-אדם בו¶
27 להשביע שאה ומשאה ולהצמיח מצא דשא¶
28 היש-למטר אב או מי-הוליד אגלי-טל¶
29 מבטן מי יצא הקרח וכפר שמים מי ילדו¶
30 כאבן מים יתחבאו ופני תהום יתלכדו¶
31 התקשר מעדנות כימה או-משכות כסיל תפתח¶
32 התציא מזרות בעתו ועיש על-בניה תנחם¶
33 הידעת חקות שמים אם-תשים משטרו בארץ¶
34 התרים לעב קולך ושפעת-מים תכסך¶
35 התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו¶
36 מי-שת בטחות חכמה או מי-נתן לשכוי בינה¶
37 מי-יספר שחקים בחכמה ונבלי שמים מי ישכיב¶
38 בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו¶
39 התצוד ללביא טרף וחית כפירים תמלא¶
40 כי-ישחו במעונות ישבו בסכה למו-ארב¶
41 מי יכין לערב צידו