1 ויען צפר הנעמתי ויאמר¶
2 לכן שעפי ישיבוני ובעבור חושי בי¶
3 מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני¶
4 הזאת ידעת מני-עד מני שים אדם עלי-ארץ¶
5 כי רננת רשעים מקרוב ושמחת חנף עדי-רגע¶
6 אם-יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע¶
7 כגללו לנצח יאבד ראיו יאמרו איו¶
8 כחלום יעוף ולא ימצאהו וידד כחזיון לילה¶
9 עין שזפתו ולא תוסיף ולא-עוד תשורנו מקומו¶
10 בניו ירצו דלים וידיו תשבנה אונו¶
11 עצמותיו מלאו עלומו ועמו על-עפר תשכב¶
12 אם-תמתיק בפיו רעה— יכחידנה תחת לשנו¶
13 יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו¶
14 לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו¶
15 חיל בלע ויקאנו מבטנו ירשנו אל¶
16 ראש-פתנים יינק תהרגהו לשון אפעה¶
17 אל-ירא בפלגות— נהרי נחלי דבש וחמאה¶
18 משיב יגע ולא יבלע כחיל תמורתו ולא יעלס¶
19 כי-רצץ עזב דלים בית גזל ולא יבנהו¶
20 כי לא-ידע שלו בבטנו בחמודו לא ימלט¶
21 אין-שריד לאכלו על-כן לא-יחיל טובו¶
22 במלאות שפקו יצר לו כל-יד עמל תבאנו¶
23 יהי למלא בטנו—ישלח-בו חרון אפו וימטר עלימו בלחומו¶
24 יברח מנשק ברזל תחלפהו קשת נחושה¶
25 שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אמים¶
26 כל-חשך טמון לצפוניו
27 יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו¶
28 יגל יבול ביתו נגרות ביום אפו¶
29 זה חלק-אדם רשע—מאלהים ונחלת אמרו מאל