1 ויען אליפז התימני ויאמר¶
2 החכם יענה דעת-רוח וימלא קדים בטנו¶
3 הוכח בדבר לא-יסכון ומלים לא-יועיל בם¶
4 אף-אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני-אל¶
5 כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים¶
6 ירשיעך פיך ולא-אני ושפתיך יענו-בך¶
7 הראישון אדם תולד ולפני גבעות חוללת¶
8 הבסוד אלוה תשמע ותגרע אליך חכמה¶
9 מה-ידעת ולא נדע תבין ולא-עמנו הוא¶
10 גם-שב גם-ישיש בנו— כביר מאביך ימים¶
11 המעט ממך תנחומות אל ודבר לאט עמך¶
12 מה-יקחך לבך ומה-ירזמון עיניך¶
13 כי-תשיב אל-אל רוחך והצאת מפיך מלין¶
14 מה-אנוש כי-יזכה וכי-יצדק ילוד אשה¶
15 הן בקדשו לא יאמין ושמים לא-זכו בעיניו¶
16 אף כי-נתעב ונאלח איש-שתה כמים עולה¶
17 אחוך שמע-לי וזה-חזיתי ואספרה¶
18 אשר-חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם¶
19 להם לבדם נתנה הארץ ולא-עבר זר בתוכם¶
20 כל-ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לעריץ¶
21 קול-פחדים באזניו בשלום שודד יבואנו¶
22 לא-יאמין שוב מני-חשך וצפו (וצפוי) הוא אלי-חרב¶
23 נדד הוא ללחם איה ידע כי-נכון בידו יום-חשך¶
24 יבעתהו צר ומצוקה תתקפהו כמלך עתיד לכידור¶
25 כי-נטה אל-אל ידו ואל-שדי יתגבר¶
26 ירוץ אליו בצואר בעבי גבי מגניו¶
27 כי-כסה פניו בחלבו ויעש פימה עלי-כסל¶
28 וישכון ערים נכחדות—בתים לא-ישבו למו אשר התעתדו לגלים¶
29 לא-יעשר ולא-יקום חילו ולא-יטה לארץ מנלם¶
30 לא-יסור מני-חשך—ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו¶
31 אל-יאמן בשו נתעה כי-שוא תהיה תמורתו¶
32 בלא-יומו תמלא וכפתו לא רעננה¶
33 יחמס כגפן בסרו וישלך כזית נצתו¶
34 כי-עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי-שחד¶
35 הרה עמל וילד און ובטנם תכין מרמה