1והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן 2ותאמר האשה אל הנחש  מפרי עץ הגן נאכל 3ומפרי העץ אשר בתוך הגן—אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו  פן תמתון 4ויאמר הנחש אל האשה  לא מות תמתון 5כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע 6ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל 7ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת 8וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן—לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן 9ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה 10ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא 11ויאמר—מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו—אכלת 12ויאמר האדם  האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל 13ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל 14ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך 15ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה  הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב  ס¶ 16אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך—בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך  ס¶ 17ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו—ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך 18וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה 19בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת  כי עפר אתה ואל עפר תשוב 20ויקרא האדם שם אשתו חוה  כי הוא היתה אם כל חי 21ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור—וילבשם  פ¶ 22ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם 23וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן—לעבד את האדמה אשר לקח משם 24ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים  ס