1ויהי דבר יהוה אלי לאמר 2בן אדם שים פניך אל גוג ארץ המגוג—נשיא ראש משך ותבל והנבא עליו 3ואמרת כה אמר אדני יהוה  הנני אליך גוג—נשיא ראש משך ותבל 4ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך והוצאתי אותך ואת כל חילך סוסים ופרשים לבשי מכלול כלם—קהל רב צנה ומגן תפשי חרבות כלם 5פרס כוש ופוט אתם כלם מגן וכובע 6גמר וכל אגפיה—בית תוגרמה ירכתי צפון ואת כל אגפיו עמים רבים אתך 7הכן והכן לך—אתה וכל קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר 8מימים רבים תפקד—באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת מחרב מקבצת מעמים רבים על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כלם 9ועלית כשאה תבוא כענן לכסות הארץ תהיה—אתה וכל אגפיך ועמים רבים אותך  ס¶ 10כה אמר אדני יהוה  והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה 11ואמרת אעלה על ארץ פרזות—אבוא השקטים ישבי לבטח כלם ישבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם 12לשלל שלל ולבז בז—להשיב ידך על חרבות נושבות ואל עם מאסף מגוים עשה מקנה וקנין ישבי על טבור הארץ 13שבא ודדן וסחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לך הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהלך—לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקנין לשלל שלל גדול  ס¶ 14לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג כה אמר אדני יהוה  הלוא ביום ההוא בשבת עמי ישראל לבטח—תדע 15ובאת ממקומך מירכתי צפון—אתה ועמים רבים אתך  רכבי סוסים כלם קהל גדול וחיל רב 16ועלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים תהיה והבאותיך על ארצי למען דעת הגוים אתי בהקדשי בך לעיניהם גוג  ס¶ 17כה אמר אדני יהוה האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים—להביא אתך עליהם  ס¶ 18והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל—נאם אדני יהוה  תעלה חמתי באפי 19ובקנאתי באש עברתי דברתי  אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל 20ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וחית השדה וכל הרמש הרמש על האדמה וכל האדם אשר על פני האדמה ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול 21וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם אדני יהוה  חרב איש באחיו תהיה 22ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו 23והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני יהוה  ס