1ויהי דבר יהוה אלי לאמר
2בן אדם שים פניך דרך תימנה והטף אל דרום והנבא אל יער השדה נגב
3ואמרת ליער הנגב שמע דבר יהוה כה אמר אדני יהוה הנני מצית בך אש ואכלה בך כל עץ לח וכל עץ יבש לא תכבה להבת שלהבת ונצרבו בה כל פנים מנגב צפונה
4וראו כל בשר כי אני יהוה בערתיה לא תכבה
5ואמר אהה אדני יהוה המה אמרים לי הלא ממשל משלים הוא פ¶
6ויהי דבר יהוה אלי לאמר
7בן אדם שים פניך אל ירושלם והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל
8ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע
9יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר—מנגב צפון
10וידעו כל בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד ס¶
11ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם
12והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים—הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה פ¶
13ויהי דבר יהוה אלי לאמר
14בן אדם—הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם מרוטה
15למען טבח טבח הוחדה למען היה לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל עץ
16ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד הורג
17זעק והילל בן אדם—כי היא היתה בעמי היא בכל נשיאי ישראל מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספק אל ירך
18כי בחן—ומה אם גם שבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה פ¶
19ואתה בן אדם—הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים—היא חרב חלל הגדול החדרת להם
20למען למוג לב והרבה המכשלים—על כל שעריהם נתתי אבחת חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח
21התאחדי הימני השימי השמילי אנה פניך מעדות
22וגם אני אכה כפי אל כפי והניחתי חמתי אני יהוה דברתי פ¶
23ויהי דבר יהוה אלי לאמר
24ואתה בן אדם שים לך שנים דרכים לבוא חרב מלך בבל—מארץ אחד יצאו שניהם ויד ברא בראש דרך עיר ברא
25דרך תשים—לבוא חרב את רבת בני עמון ואת יהודה בירושלם בצורה
26כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים—לקסם קסם קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד
27בימינו היה הקסם ירושלם לשום כרים לפתח פה ברצח להרים קול בתרועה—לשום כרים על שערים לשפך סללה לבנות דיק
28והיה להם כקסום (כקסם) שוא בעיניהם שבעי שבעות להם והוא מזכיר עון להתפש ס¶
29לכן כה אמר אדני יהוה יען הזכרכם עונכם בהגלות פשעיכם להראות חטאותיכם בכל עלילותיכם—יען הזכרכם בכף תתפשו פ¶
30ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בעת עון קץ ס¶
31כה אמר אדני יהוה הסיר המצנפת והרים העטרה זאת לא זאת—השפלה הגבה והגבה השפיל
32עוה עוה עוה אשימנה גם זאת לא היה עד בא אשר לו המשפט ונתתיו פ¶
33ואתה בן אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני יהוה אל בני עמון ואל חרפתם ואמרת חרב חרב פתוחה לטבח מרוטה להכיל למען ברק
34בחזות לך שוא בקסם לך כזב—לתת אותך אל צוארי חללי רשעים אשר בא יומם בעת עון קץ
35השב אל תערה במקום אשר נבראת בארץ מכרותיך אשפט אתך
36ושפכתי עליך זעמי באש עברתי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בערים חרשי משחית
37לאש תהיה לאכלה דמך יהיה בתוך הארץ לא תזכרי כי אני יהוה דברתי פ