1ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני  פ¶ 2ויהי דבר יהוה אלי לאמר 3בן אדם האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ומכשול עונם נתנו נכח פניהם  האדרש אדרש להם  ס¶ 4לכן דבר אותם ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא  אני יהוה נעניתי לו בה (בא)—ברב גלוליו 5למען תפש את בית ישראל בלבם אשר נזרו מעלי בגלוליהם כלם  ס¶ 6לכן אמר אל בית ישראל כה אמר אדני יהוה שובו והשיבו מעל גלוליכם ומעל כל תועבתיכם השיבו פניכם 7כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וינזר מאחרי ויעל גלוליו אל לבו ומכשול עונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא לדרש לו בי—אני יהוה נענה לו בי 8ונתתי פני באיש ההוא והשמתיהו לאות ולמשלים והכרתיו מתוך עמי וידעתם כי אני יהוה  ס¶ 9והנביא כי יפתה ודבר דבר—אני יהוה פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי את ידי עליו והשמדתיו מתוך עמי ישראל 10ונשאו עונם  כעון הדרש—כעון הנביא יהיה 11למען לא יתעו עוד בית ישראל מאחרי ולא יטמאו עוד בכל פשעיהם והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים—נאם אדני יהוה  פ¶ 12ויהי דבר יהוה אלי לאמר 13בן אדם ארץ כי תחטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה 14והיו שלשת האנשים האלה בתוכה—נח דנאל (דניאל) ואיוב  המה בצדקתם ינצלו נפשם נאם אדני יהוה 15לו חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה 16שלשת האנשים האלה בתוכה—חי אני נאם אדני יהוה אם בנים ואם בנות יצילו  המה לבדם ינצלו והארץ תהיה שממה 17או חרב אביא על הארץ ההיא ואמרתי חרב תעבר בארץ והכרתי ממנה אדם ובהמה 18ושלשת האנשים האלה בתוכה—חי אני נאם אדני יהוה לא יצילו בנים ובנות  כי הם לבדם ינצלו 19או דבר אשלח אל הארץ ההיא ושפכתי חמתי עליה בדם להכרית ממנה אדם ובהמה 20ונח דנאל (דניאל) ואיוב בתוכה—חי אני נאם אדני יהוה אם בן אם בת יצילו  המה בצדקתם יצילו נפשם  פ¶ 21כי כה אמר אדני יהוה אף כי ארבעת שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל ירושלם—להכרית ממנה אדם ובהמה 22והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות—הנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם ואת עלילותם ונחמתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם—את כל אשר הבאתי עליה 23ונחמו אתכם כי תראו את דרכם ואת עלילותם וידעתם כי לא חנם עשיתי את כל אשר עשיתי בה—נאם אדני יהוה  פ