1אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר—לפני האלהים  כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים 2כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים 3כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו—כי אין חפץ בכסילים  את אשר תדר שלם 4טוב אשר לא תדר—משתדור ולא תשלם 5אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא  למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך 6כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה  כי את האלהים ירא 7אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה—אל תתמה על החפץ  כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם 8ויתרון ארץ בכל היא (הוא)—מלך לשדה נעבד 9אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל 10ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית (ראות) עיניו 11מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר—איננו מניח לו לישון 12יש רעה חולה ראיתי תחת השמש  עשר שמור לבעליו לרעתו 13ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה 14כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו 15וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח 16גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף 17הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים—כי הוא חלקו 18גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו—זה מתת אלהים היא 19כי לא הרבה יזכר את ימי חייו  כי האלהים מענה בשמחת לבו