1אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר—לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים
2כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים
3כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו—כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם
4טוב אשר לא תדר—משתדור ולא תשלם
5אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך
6כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא
7אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה—אל תתמה על החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם
8ויתרון ארץ בכל היא (הוא)—מלך לשדה נעבד
9אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל
10ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית (ראות) עיניו
11מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר—איננו מניח לו לישון
12יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו
13ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה
14כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו
15וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח
16גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף
17הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו אשר נתן לו האלהים—כי הוא חלקו
18גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו—זה מתת אלהים היא
19כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו