1ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי—בכסלו
2וישלח בית אל שראצר ורגם מלך ואנשיו—לחלות את פני יהוה
3לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי—הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים פ¶
4ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר
5אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה—הצום צמתני אני
6וכי תאכלו וכי תשתו—הלוא אתם האכלים ואתם השתים
7הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב פ¶
8ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר
9כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו
10ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם
11וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע
12ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות
13ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות
14ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה פ